קבלת ערר עותרת על ביה"ד למשמורת שוהים בלתי חוקיים

המחלוקת בתמצית:

בפני ערר על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין") במתקן מיכ"ל מיום 10/10/07 אשר דחה את בקשתה של העוררת להשתחרר ממשמורת עד אשר תיבחן בקשתה להיות מוכרת כפליטה, בקשה שהוגשה לנציבות האו"ם לפליטים. בית הדין קבע כי " אין בעובדה כי על המבקשת להמתין תקופה לא קצרה במשמורת עד לבירור עניינה ע"י נציבות האו"ם לפליטים כדי להוות עילה לשחרורה ממשמורת". בעניין זה קבע בית הדין כי מצבה של העוררת אינו שונה ממצבם של אחרים במעמדה. בסיכום החלטתו קבע כי " טענתה כי היא זכאית לקבל מקלט בישראל - טענה זו טעונה הוכחה או לפחות ראשית ראיה ואישור לכך יכל להינתן ע"י נציבות האו"ם לפליטים בלבד. עד אז אין עילה לשחרור המבקשת". 

על החלטה זו הוגש הערר שבפני. ב"כ העוררת טוען כי שגה בית הדין כאשר דחה על הסף את בקשת העוררת לשחרור בערובה, ללא בדיקה של חלופה מוצעת, זאת בשים לב לנסיבותיה האישיות שפורטו בהרחבה בערר. ב"כ העוררת טוען כי חובה על בית הדין לבחון כל מקרה לגופו ואין לקבוע כלל לפיו לא ישוחרר מי שפנה לנציבות הפליטים של האו"ם, והרחקתו מעוכבת בשל פניה זו, וזאת עד להשלמת הדיון בפנייתו.

המשיבה ביקשה לדחות את הערר.  ב"כ המשיבה ציינה כי העוררת נכנסה לישראל פעמיים ללא היתר והורחקה. כעת נכנסה לישראל בפעם השלישית ופנתה לראשונה לנציבות הפליטים של האו"ם רק לאחר שנעצרה והושמה במשמורת. הרחקתה מישראל מעוכבת רק בגלל ההמתנה לחוות דעת נציבות הפליטים של האו"ם בעניינה. בנסיבות אלו מבקשת המשיבה לדחות את הערר.

בהחלטה מיום 22/10/07 הורה בית משפט זה למשיבה לבדוק ולהודיע לבית המשפט את לוחות הזמנים הצפויים להשלמת בחינת עניינה של העוררת ע"י נציבות האו"ם לפליטים. על המשיבה היה להגיש את ההודעה עד ליום 25/10/07. ביום 28/10/07 הוגשה בקשה מטעם המשיבה להארכת מועד של מספר ימים למתן מענה לבית המשפט. ב"כ העוררת התנגד למתן הארכה וציין בהודעתו בכתב כי תשובה ראשונית לבקשת העוררת תינתן ע"י נציבות הפליטים של האו"ם רק חודשיים עד שלושה ממועד הראיון הראשון. מטעם זה ביקש כי בית המשפט יורה על שחרורה ממשמורת.

ביום 30/10/07 הוגשה ההודעה הסופית מטעם המשיבה. בהודעה נמסר כי ביום 31/10/07 אמור להיערך לעוררת ראיון ע"י נציג נציבות הפליטים של האו"ם. ב"כ המשיבה הודיעה כי עמדת המשיבה ונציבות הפליטים של האו"ם היא כי בנסיבות מסוג זה יש לעכב הרחקה מהארץ ולהחזיק את השוהה הבלתי חוקי בישראל עד לעריכת ראיון ראשוני ומתן חוו"ד ראשונית מטעם הנציבות. אם תהה חוות הדעת הראשונית כי יש מקום להמשיך בבדיקת עניינו של המוחזק כי אז תיבחן הבקשה לשחרור בערובה. אם נדחית הפניה לנציבות הפליטים של האו"ם על הסף, כי אז רשאית המשיבה להשלים את הליכי הרחקתה של העוררת מישראל.

דיון והכרעה:

עמדתם העקרונית של המשיבה וכן של בית הדין מקובלת על בית משפט זה, כל עוד ניתן לתחום את הליך הבדיקה הראשוני בזמנים . אם אכן הבדיקה הראשונית של פניית העוררת אצל נציבות הפליטים של האו"ם נמשכת זמן קצר וסביר כי אז מקובלת עלי העמדה לפיה תוחזק העוררת ואחרים כמותה במשמורת. ואולם אם נמשכת הבדיקה הראשונית זמן רב, כי אז יש מקום לבחון את האפשרות לשחרור ממשמורת גם קודם לקבלת חוות הדעת הראשונית של האו"ם. בעניין זה יש לבחון כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. אין מקום להחלטה גורפת לפיה עד לקבלת חוות הדעת הראשונית יוחזק, בהכרח, כל שוהה בלתי חוקי במשמורת.   אין גם לראות את מי שפנה לנציבות הפליטים של האו"ם להכרה במעמדו כפליט כאדם שעליו חלות הוראות סעיף 13ו'(ב)(1) ל חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952  (להלן: " חוק הכניסה לישראל") הקובע כי:

"על אף הוראות סעיף קטן (א), לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אם התקיים אחד מאלה:

(1) הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל;"

הפניה לנציבות הפליטים של האו"ם וההליך המוסכם על המשיבה לעניין בירור מעמדו של הפונה אינה יכולה להיחשב כהעדר שיתוף פעולה מצידו של המוחזק המחייב, בהכרח ,  את המשך  החזקתו במשמורת, בהיותה הליך המוכר ע"י המשיבה. בנסיבות אלו כאשר המשיבה מסכימה לקיומו של ההליך הרי שלא ניתן לראותה כמי שפועלת לביצוע ההרחקה באופן מידי. מכאן שיש לבחון את האפשרות לשחרור ממשמורת בתנאים שיבטיחו את האפשרות להרחקת המוחזק במשמורת, ובמקרה זה העוררת, מהארץ.   ראה:

בר"מ 696/06  זורב אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין, פסק דין מיום 18/12/06 (2006):

"בצד בחינת חוקתיותו של הסדר הארכת המשמורת לגבי מוחזק המונע את הרחקתו מן הארץ, נדרשת ביקורת מינהלית קפדנית, רצופה ועיקבית על אופן הפעלת הסמכות האמורה. מאחר שהארכת המישמורת של מי שמונע את הרחקתו משמעותה פגיעה מתמשכת בחירותו של אדם, נדרש פיקוח ומעקב מתמידים על מידת ההצדקה שבהמשך משמורת זו בנתונים הפרטניים של המקרה. אחריות זו מוטלת בעיקרה על הממונה על ביקורת הגבולות, ועל בית הדין למשמורת. במסגרת ביקורת זו יש לבחון מעת לעת האם אמנם התנהגותו של המוחזק במשמורת עדיין מונעת או מעכבת את הרחקתו; ומצד השני - האם המדינה עושה מצידה את כל הנדרש והניתן כדי לבצע את ההרחקה, והאם ניתן לבצעה גם בלא שיתוף הפעולה של המוחזק במשמורת. מקום שלא מתקיים אחד מתנאים אלה, על הגורם המוסמך לשקול את שחרור המוחזק בערובה, תוך התניית השחרור בתנאים ראויים שיגשימו את מטרת השחרור תוך פגיעה פחותה ככל הניתן בחירותו האישית, ותוך התחשבות במדיניות העומדת ברקע הסדר המשמורת - להביא להרחקת השוהה שלא כדין מגבולות הארץ בהקדם ככל הניתן".

משמתקיים הליך חוקי המוסכם על המשיבה בעטיו מעוכבת ההרחקה מישראל, כי אז יש לבחון כל מקרה לגופו ולשקול את האפשרות לשחרור המוחזק, ובמקרה זה העוררת, ממשמורת, הכל  בשים לב למשכו הצפוי של ההליך מחד, והסיכון האפשרי שאם ישוחרר המוחזק תסוכל האפשרות להרחיקו מישראל, זאת אם תדחה בקשתו לנציבות הפליטים של האו"ם.

בהתאם, החלטתו של בית הדין לפיה " אין בעובדה כי על המבקשת להמתין תקופה לא קצרה במשמורת עד לבירור עניינה ע"י נציבות האו"ם לפליטים כדי להוות עילה לשחרורה ממשמורת" אינה יכולה לעמוד, במובן זה שאין מקום כלל לבחון אפשרות לשחרורה בערובה. על בית הדין היה, בנסיבות אלו, לבחון את החלופה המוצעת לגופו של עניין  וליתן החלטתו לאחר בחינת החלופה מחד ולאחר קבלת הבהרות בכל הנוגע למשך הצפוי של בחינת עניינה של העוררת אצל נציבות הפליטים של האו"ם.

התוצאה הפרטנית:

כאמור, הודיעה המשיבה לבית המשפט כי העוררת אמורה הייתה להיפגש עם נציג נציבות הפליטים של האו"ם ביום 31/10/07. בהנחה שאכן העוררת רואיינה ע"י נציבות הפליטים של האו"ם במועד הנ"ל אני מורה כדלקמן:

עניינה של העוררת יוחזר לבית הדין  לעיון חוזר שיערך תוך 15 ימים ממועד שימוע החלטה זו. למועד זה תדווח המשיבה לבית הדין אם התקבלה החלטה ע"י נציבות הפליטים של האו"ם בעניינה של העוררת או לחילופין את לוחות הזמנים הצפויים לקבלת החלטה כאמור.